בעליית־הגג שבראשון לציון

ליואב ג.

רַבִּים הַפַּרְצוּפִים שֶׁהָיוּ לָנוּ,

וַאֲנִי רָאִיתִי רַק אֶחָד. הָיָה לוֹ זָקָן שָׁחֹר

וְשָׂפָה תַּחְתּוֹנָה גַּרְגְּרָנִית שֶׁל זְאֵב צָחוֹר

הַמַּגְמִירָה סִיגַרְיוֹת חֲשִׁישׁ מֵעָלֶיהָ,

בַּעֲלִיַּת הַגַּג הַהִיא שֶׁבְּרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן,

וְאֵיךְ רָצִיתִי לְרֶגַע לִהְיוֹת אַחַת מֵאוֹתָן מְגֻלְגָּלוֹת

דְּקִיקוֹת שֶׁכָּל כָּךְ אָהַבְתָּ,

כְּשֶׁשִּׂכַּלְנוּ רַגְלַיִם עַל מִזְרָן

שֶׁהִכִּיר אֶת גּוּפְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁאֵי־פַּעַם

אַכִּיר אוֹתְךָ אֲנִי,

וּבְפַרְצוּפְךָ הֶעָנִי שָׁמַעְתִּי רִשְׁרוּשֵׁי אֲגוֹרוֹת

בּוֹדְדוֹת שֶׁרָעֲבוּ לִקְצִיפַת שֵׁדִים וְלִמְחֻלּוֹת

מִלִּים הַמְּאַתְגְּרוֹת לִבְלִיעָה,

וּבְכָל פַּעַם שֶׁזָּרַקְתִּי מַטְבֵּעַ,

קְטֹרֶת־הַסַּמִּים הִזִּיעָה סָפֵק בֵּינֵינוּ

שֶׁהִשְׁתַּמֵּעַ לְאֶלֶף פָּנִים,

אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי

רַק אֶת הָאֶלֶף וְאֶחָד.