כל האין

כְּבֵדִים הַקֵיצִים בְּשִׁטְחֵי תַּבְעְרָה,

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ נִמְטַרוֹת בָּם עַד תֹּם הַסְּתָו

וַאֲנִי יַלְדָּה תַּמָּה. בָּאתִי מִן הַכְּפָר,

חָזִי מִזְדַּקֵּר בְּלֵילוֹת הַשָּׁרָב כְּשֶׁזֵּעָתְךָ

מְצַנֶּנֶת בְּקֹשִׁי בְּעָפָר. כִּי אַתָּה

לֹא יֶלֶד תָּם, שֶׁהֲרֵי בָּאתָ מֵהָעִיר הַגְּדוֹלָה וּבָהּ

כְּבֵדִים הַקֵיצִים עוֹד יוֹתֵר,

קַרְנֵי הֶרֶס נִמְטַרוֹת בָּהּ עַד אֵין תֹּם

וַאֲנִי יַלְדָּה תַּמָּה, שֶׁבִּקְּשָׁה אֶת שֶׁאֵין

וְאַתָּה הֵדוֹנִיסְט,

שֶׁבִּקֵּשׁ אֶת הַכֹּל.

 

עֲצוּבִים הַקֵיצִים בְּשִׁטְחֵי תַּבְעְרָה. אַךְ לֹא יָדַעְתִּי

כִּי בּוֹעֵר הָעֶצֶב בָּעִיר הַגְּדוֹלָה, וְאַתָּה פּוֹרֵט עָלָיו

נְגִינָה תַּמָּה. גַּרְתִּי בָּאֵין וְנִשְׁבֵּיתִי בִּצְלִילָיו

וְאִלּוּ מִמֶּנִּי חָמַדְתָּ אֶת כָּל לֵילוֹת הַשָּׁרָב

זֵעָתְךָ צִנְּנָה בָּם כָּל תֹּם;

זֶה כָּל שֶׁבִּקַּשְׁתָּ.

 

וּבָאֵין,

לֹא מָצָאתִי, אֶלָּא סְתָו.

Liberté

התעוררתי הבוקר וראיתי הודעה מידיד טוב. "אני סוגר טיסה לשבוע הבא. רוצה לבוא איתי?"

לא שאלתי כמה, אפילו לא לאן. גם העבודה לא עניינה אותי פתאום. "כן, תזמין," אני כותבת לו בעיניים מטושטשות, מניחה את הפלאפון בצד וחוזרת לישון. אני חושבת שלזה מתכוונים, כשאומרים שסומכים על מישהו בעיניים עצומות.

מאוחר יותר התברר לי שאנחנו נוסעים לליון. הייתה לי תחושה פנימית חזקה שאגיע לצרפת בקרוב. איכשהו הכותבים האהובים עלי הם כולם צרפתיים, זה התחיל כשקראתי את 'אלגנטיות של קיפוד' בתיכון והמשיך לספריו של וולבק, גיום אפולינר, סימון דה בובאר וחברים טובים אחרים. הצרפתים מודעים לעובדה שהם עם מאד מעצבן ומגוחך והמודעות הזו באה לידי ביטוי בכתיבה גסה אך מרתקת בישירותה, באופן כזה שתמיד מעורר בי רצון עז לשבת בבתי קפה קטנים, לעשות עיניים לגברים מאפירים ולכתוב שירים על פואה גרה.

השבוע פורסמה ביקורת (מפרגנת באופן מפתיע, אגב) על הספר שלי ב'הארץ', ובה צוטטו שירים נבחרים שלי, אחד מהם הוא שיר שבו הזכרתי את ליון. רציתי להגיע לליון אך הייתי בטוחה שאבקר קודם בפריז או בפרובאנס, אבל פתאום ליון קוסמת לי הרבה יותר.

כשדפדפתי בתמונות של הדירה שהוא שריין ראיתי שהיא יפהפייה, מאובזרת ומרכזית. יש בה שתי מיטות בשני חדרים נפרדים. הוא הומו וחלקנו מיטות לא פעם בטיולים בעבר, כך שאני תוהה לעצמי האם הוא בונה על סטוצים הפעם. זה כמובן בסדר גמור מבחינתי. אני בעיצומה של תקופת התנזרות ארוכה ואין לי כל כוונה לשבור אותה בשביל סקס בינוני עם אדם שכנראה לא אפגוש עוד לעולם.
כששאלתי כמה אני חייבת לו הוא נקב במחיר שעורר בי גיחוך. הוא תמיד מתקמבן על טיסות משתלמות ואיירBNB זול מבלי להתפשר על פרמטרים חשובים כמו נוחות, מיקומים וכו'.

אני אוהבת להיות ספונטנית.

 

מלו

המשתה

מֵעַל בָּתֵּי-הַיַּיִן

הָרָקִיעַ מִתְבּוֹנֵן בִּי בְּעֵינַיִם מַסְגִּילוֹת.

הֵן זְקֵנוֹת בְּהַרְבֵּה מִשְּׁנוֹתֶיךָ, לוֹגְמוֹת

בּוֹז'וֹלֶה נוּבוּ נוֹשָׁן וְגוֹמְעוֹת רֶוַח

מֶרְחַקִּים.

 

הִמְשַׁכְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ

גַּם לְאַחַר תֹּם הַבָּצִיר.

 

בְּדִידוּת הִיא אֵיבָר;

אֲנִי חָשָׁה אוֹתָהּ בְּ8,000 קְצוֹת עֲצַבִּים,

בְּמַכּוֹת חַשְׁמַל, בְּשִׁבּוּשֵי מִלִּים,

בְּנּוֹזְלִים מֻתְסָסִים, בְּרְקָב פֵּרוֹת,

בְּעֵינַי הָאוֹמְדוֹת

אֶת מִפְלָס הַגָּבִיעַ הָאַחֲרוֹן.

אומרים שהיה שם שמח

אני מבינה את צביטת הלב על נפילת הפלטפורמה הנאיבית שבגרנו בין כתליה, פחות את הנחישות להיאבק על שרתים מתפוררים בשם הסנטימנטליות האינטרנטית. אני מודה ומתוודה, שמחתי לראות את ישרא' עומד יציב כנגד כל הסיכויים לאחר האיום הנורא לסגירתו בסוף השנה הקודמת, אך היה לי ברור שכל זה רק למראית עין ושרק הרווחנו עוד קצת חמצן נוסטלגי ומוכר. כך, היסטריה תהומית נרפאה בהכחשה ולכן כולם נורא מופתעים פתאום כשמתממש האיום והכתובת הותיקה אינה נטענת, כמו מעולם לא הייתה.

לי זה לא עשה כלום, באופן כזה שאני מרגישה כמעט אשמה. הרי, באתר הזה נבנו עמודי התווך של ספרי הראשון – אותן שנות התבגרות קריטיות בחיי, אשר תועדו בבלוג אותו כתבתי שש שנים וכרוכים לכדי תוצר מודפס ואלגנטי שעומד כעת על מדפי חנויות הספרים, נכתבו לראשונה במסך העריכה הפרימיטיבי והכעור של ישרא'. הודות לאנשים שאת פרצופם לא אכיר, הבנתי את העונג הטמון בריקושטים, במחמאות ובתובנות. לא הסתפקתי בישרא', בעיקר מתוך ההבנה שהוא ארעי, כמו כמעט כל דבר אחר. הספר שלי, לעומתו, יחיה עוד הרבה אחריי.

ברור לי שהזעקה האמיתית לצורך באתר כמו ישרא' נובעת מהעובדה שהוא מאפשר את מה שפייסבוק ודומיו אינם מאפשרים – בקשה לתשומת לב המשוחררת מכבלי זהות. כמובן, בכל כתיבה ישנו מימד מסוים של פורקן, אך העניין בכתיבה, עבורי לפחות, הוא לא בתוכן כמו באיכות. לכל דבר יש מקום, וישרא' סיפק את הבמה לפורקן נטול פילטרים ואף העניק את האופציה לקבלת משוב ותמיכה. אבל היום לכל כאב יש שם, תמונת פרופיל ולייף איוונטס, בין אם נרצה ובין אם לא; אני מקבלת זאת בהבנה חרף הדיסוננס שנרקם בתפישותיי הרומנטיות.

אולי ישרא' יעלה באורח פלא מחר בבוקר לאוויר, אולי הוא עוד יקבור את כולנו – היו דברים מעולם, אבל כדאי להירגע עם הדרמה, ההצהרות והרוח המיליטנטית. המנצח במלחמה הפיקטיבית הזו הוכתר עוד הרבה לפניי שהיא התחילה ובינינו – אם זה "הבית", מבחינתי שכל האדמות ייכבשו.

 

מלו