קיר חמישי

~ אֵין פֹּה אֶתִיקָה

קיר חמישי

ארכיוני קטגוריות: על התשוקה

כמוסכם

08 יום ראשון נוב 2020

Posted by Mellow in באר שבע, נשיות, על התשוקה, שירה, שעת סיפור

≈ 3 תגובות

יובל אומר שהוא מקנא ביכולת שלי להתרגש מאומנות, ובליבי אני עונה לו, ואולי גם קצת בקול, שכרגע אני בעיקר מתרגשת ממנו, מרוחב כתפיו שכמעט וקורע את הסוודר מבפנים ומעיניו שמשחירות בחוריהן כמו הלילה של באר שבע. מה זו, אם לא יצירת אומנות. היוונים אולי יעיזו להתווכח, אבל הם לא רלוונטיים, כפי שלא רלוונטיות כל הנשים החגות סביבו עכשיו, בערב המחתרתי שהרמנו כאן, קוטעות את רצף השיח בינינו ומושכות אותו לחיבוק כל אחת בתורה, בדרך לשירותים ובחזרה. הרבה נוזלים נשפכים כאן, גם ממני, אבל המגע שלי קנאי, שמור לקירות סגורים מעיניים. אני מתעלמת מהפזילות שלו לכיווני, מערבבת לי ג'ין עם חמוציות וספרייט ויוצאת לעשן בידיעה גמורה שיבוא אחריי, תוך דקה או עשר, תלוי כמה ידיים ידרשו אותו בדרך, ובין דקה לשתיים זה אכן קורה, יצאתי בזול הפעם. אנחנו מעשנים לאט, ממשיכים לדבר על רגשות ובעיקר על היעדרם, ואני מאמינה לו כשהוא אומר שלא בכה מאז שהיה ילד, ומבינה שהוא בדיוק כמו אבא שלי, מחפה על משקעים מודחקים בסרקזם ונהנתנות, אלא שלעומתו, אולי יובל הוא בר תיקון, כי אני גם מאמינה לו כשהוא מצהיר על רצון להשתנות. לי אין את היומרה לנסות לשנות או להציל אותו מעצמו, אם כי אני נהנית לחשוב על עצמי כבעלת השפעה, אבל מכל היפהפיות שדרשו את תשומת ליבו הערב זו אני שיושבת איתו כאן, ואולי זה לא סתם. אני מזכירה לו שרגשות זה לא רק בכי, אלא גם צחוק ואכזבה ופחד ואהבה, ואולי בכי זה למתקדמים אבל אהבה היא לכולם.

למוחרת אני חוזרת לכפר סבא, ובדרך הרדיו מבשר על מותו של נתן זך. אחרי שחניתי נשארתי קצת באוטו, מעכלת לרגע את הבשורה, נתן זך איננו. צחוק אחיינים מרחוק מחזיר אותי למציאות ולפני שירדתי מהאוטו שלחתי ליובל את נתן זך מקריא את "כמוסכם". אחרי חצי שעה הוא מתקשר: "את לא מבינה מה עשית לי עכשיו". אני משיבה: "לא עשיתי שום דבר. זה הכול אתה."

מלו

מלכת הגביעים – א'

31 יום ראשון מאי 2020

Posted by Mellow in על התשוקה, שירה

≈ 6 תגובות

אֵיךְ אַתְּ יוֹדַעַת
לָגַעַת
בַּגֹּעַל שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.
לְחַפֵּשׂ הִזְדַּמְּנוּיוֹת בְּמֻגְלָה הַמַּפְרִישָׁה פֶּצַע,
לְהַצְנִיעַ אֶת כְּאֵב הַהִתְאַפְּקוּת, לִשְׁרֹק בִּתְמִימוּת
כְּשֶׁבּוֹרֵחַ קְצָת הַחוּצָה. לְהַקְצִיף רַעַל מִבֵּין הַשְּׂפָתַיִם,
לְקַרְצֵף אֶת גּוּפוֹ הַחַם בַּיָּדַיִם, לִבְלֹעַ אֶת אֶרֶס הַחֹמֶר
מִבְּלִי לָמוּת, מִבְּלִי לְהִתְעַבֵּר, רַק לִצְפּוֹת בּוֹ גּוֹמֵר
וְרֶגַע אַחֲרֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ אוֹמֵר
שֶׁאִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר
אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר
אִי אֶפְשָׁר
נִגְמַר

(אֲבָל מֵאָז, אַתְּ יוֹדַעַת,
בְּכָל מִקְלַחַת הוּא נִזְכָּר)

כמעט אפילוג

26 יום רביעי פבר 2020

Posted by Mellow in על התשוקה

≈ 3 תגובות

אש ומים. נהר הפסולת של חיינו זורם באין מפריע ואנחנו שולחים בו ידיים צמאות. אין גבול לחזירות. זו הייתה הכתף המוצקה שלך נגד שלי, סוג מגע המאפשר לי להבין שהיגיון ומשמעת עצמית צריכים היו להתמזג עם קצת מזל, אבל היקום לא הסתדר לטובתי הפעם. אני חושבת שאני אוהבת את המסכה הכמעט נורמטיבית שלך, אבל הלוואי שלא היית מנופף בדיכאון שלך כמו חרב. אולי זה טוב שלא הספקת לראות ששלי גדולה יותר.

בלילה האחרון שלנו ביחד רציתי לומר לך לא ללכת.

היין גרם לך למעוד אז הנחתי יד מטפורית כדי לייצב אותך. לרוב זה מצליח. אני מזמן כבר לא נוגעת באיברים שלא רוצים בי. כשצריך, אני נושכת את היד במקום, מרגישה כדורי אש מתפוצצים לי בתוך הגוף. קוראים לזה געגוע, אבל זו מילה שמכערת לי את השירים. אמא שלי תמיד אמרה לי לבטוח ביכולת שלי לחשיבה שכלתנית. רוב הזמן דעתי משתוקקת לניקוטין או לאלכוהול ובמקום אני מוצאת את עצמי מלטפת את עורם של חוזים עתידיים שאין איש חתום עליהם. אני מהדקת שפתיים בסיגריה ומחממת את ידי בלהבה. אין גבול לחזירות. בסופו של יום אני זוכרת שתמיד עדיף להידפק לבד, במיוחד אם את בתולה קדושה שנגועה בחלומות על אהבה. בתוך בדידות אין מול מי לחוש כזו בושה, וזוהי נחמתי היחידה.

מלו

פגישה עיוורת

18 יום רביעי דצמ 2019

Posted by Mellow in אקדמיה, באר שבע, על התשוקה, שירה

≈ 6 תגובות

אַתְּ סְטוּדֶנְטִית לְלָשׁוֹן
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת בֵּן־גּוּרְיוֹן
שֶׁבַּנֶּגֶב, שָׁמַעְתִּי נָכוֹן?
הַאִם כְּבָר מָצָאת מִי
שֶׁיְּנַגֵּב לָךְ אֶת הָרִיר בְּכָל פָּעַם
שֶׁאַתְּ מְעַסָּה שְׁרִיר אוֹ עוֹשָׂה
שִׁיר? דַּבְּרִי גָּלוּיוֹת,

מָה יֵשׁ שָׁם בִּמְצוּלוֹת
הָעִבְרִית, אָמְרוּ אַתְּ מֵתָה־לְשׁוֹנִית,
מִתְאַוָּה לְעָמְקֵי הָאוֹת הַגְּרוֹנִית,
סִפְּרוּ שֶׁאַתְּ הֲבָרָה פְּ ת וּ חָ ה
אֲנִי רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ
שָׂפָה רְעֵבָה, פוֹנֵטִיקָה אֵרוֹטִית
מֻטְעֶמֶת, אוֹהֶבֶת שֶׁשָּׂמִים בָּךְ
דָּגֵשׁ חָזָק, חָזָק, אֲנִי אוֹרִיד לָךְ
בֶּגֶד וְאֶפְתַּח כַּפְתּוֹר, אַל תִּדְאֲגִי
אֲפָרֵק בָּךְ אֶת הַנָּשׂוּא וְהַמֻּשָּׂא וְאֶת הַלְּוָאִים
נַשְׁלִיךְ מֵהַחַלּוֹן.

אַגַּב,
סִפַּרְתִּי לָךְ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מוֹרָה לְלָשׁוֹן?

אתנה

11 יום שני מרץ 2019

Posted by Mellow in על התשוקה, שירה

≈ 2 תגובות

עָבַד עָלַי הַכֶּלַח. הוּא
צִנֵּן בִּי קֶרַח
שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק מַיִם.

instasize_190310215142.jpg

אתה שוכח. אין לי מה להציע. הנפש שלי מתרועעת עם שדים ועם מכשפות, הקליפה שלי מסובבת ראשים ושוברת מפרקות. אני בונה בתים על קרקעות שאינן בבעלותי; עציצי פרחים וצמחי תבלין הם הדבר הכי חי שתמצא שם. אולי כמה נמלים על השיש, אולי זבובה באפיסת כוחות מדדה בין חריצי מרצפות. למקרה שאתה רעב, במקרר יש עוגת קצפת שהחמיצה יותר מדי הזדמנויות. למקרה שאתה כואב, אני יכולה לעזור לך להפסיק לחיות. לכשתרצה, אנציח אותך בעוד שיר שיתפרסם במוסף הגלריה, או אעלה ילדה מהאוב ואספר לה שהיית לה לאבא. אקרא לה אתנה. היא תאהב אותך כמעט כמו שאתה אוהב אותי.

מלו

סקסינסולין

04 יום שישי ינו 2019

Posted by Mellow in סקס, על התשוקה

≈ השארת תגובה

…נכנסתי איתך למיטה. כל מה שקדם לכך לא רלוונטי, אלא רק שעוד בשלבים מוקדמים בהרבה הבהרתי שכל החוקים נקבעים על ידי. הראשון הוא שאתה לא נוגע בי. רק לי מותר לגעת בך. השני: אני לא מורידה בגדים. אתה – עירום ועריה. משאבת האינסולין שמחוברת לך לגב התחתון כמו מחסנית נשק רק מוסיפה לך לסקס אפיל. אני אוהבת אנשים עם בעיות, אמרתי לך בפגישתנו הראשונה ובליבי קיוויתי שאינך מתורגל במשחקי שליטה; רציתי להיות החוויה הראשונה שלך.
גמרת עוד לפני שהלשון שלי הגיעה אל המפשעה.

אמרת לי שאני הזויה, ואני עניתי לך שאתה מתוק. בתגובה, משכת אותי לנשיקה נוספת, רכה. ביקשת שניפגש שוב ואני חלקתי איתך חצאי-אמת, למודת ניסיון כי כנות גמורה איננה בריאה לרוב האנשים.

*

והאמת בשלמותה היא שאני כבר לא מצליחה לדבר במונחים של אהבה, קל וחומר להרגיש, או להימשך. ימים ארוכים של הכחשת המצב הגיעו לשיאם, וכעת אני מרגישה רק הקלה. סוף סוף מגיעים הלילות כשאין חדש תחת הירח ואין נחש בין ירכיי. את הפורקן אני מוצאת בעודי נרכבת על אצבעותיי ומגששת דרכי בלבד שאבד לי לפני יותר מדי הרבה שנים. הוא נעים. אני מתגעגעת לסקס שמעולם לא היה לי ובאידיאל לא מעורב בו שום אדם מלבדי; עיקר העוררות שלי בוקע מתוך העצמי. לא שיש לי שאיפה לגמור לבד, אבל לפחות אני מגלה שזה לא כל כך נורא. גם בהיעדר פנטזיה, ישנו האגו – זה לא רק מספיק, זה הכל. תשאלו את החכם דמוקריטוס. אני לא הראשונה בהיסטוריה שנהנית מתוצרי לוואי של שגעון גדלות.

 

מלו

שיר בשחור-לבן

30 יום ראשון ספט 2018

Posted by Mellow in על התשוקה, שירה

≈ השארת תגובה

גַּם אוֹתִי מַאטִיס צִיֵּר.

הָיִיתִי לוֹ דֶּגֶם גִּדֵּם,

אָמוֹרְפִי,

שֶׁל עֵירֹם אִלֵּם.

שָׁם, בַּרִיבְיֶרָה,

אִידֵאָל נָבַל אֶל תּוֹךְ תְּהוֹם –

הוּא לֹא נִסָּה לְפַצּוֹת עָלָיו בְּצֶבַע.

 

מַאטִיס צִיֵּר אוֹתִי גַּם.

בַּרִיבְיֶרָה, שָׁם –

לָקַח אוֹתִי בְּיָדוֹ,

עָשָׂה לִי בְּיָדוֹ,

נִקָּה אוֹתִי מִדְּיוֹ

וְנִפֵּץ אֶת הַקֶּסֶת עַל סֶלַע.

לֹא כָּתַבְתִּי עוֹד שִׁירִים.

 

הוּא לֹא נִסָּה לְפַצּוֹת עָלַי בְּצֶבַע.

 

6fe678d5486b1e43994ed73e95409d973dfe3600
Henri Matisse, Bonheur de Vivre (Joy of Life), 1905-06

All hooked up

04 יום שלישי ספט 2018

Posted by Mellow in סמים, סקס, על התשוקה, שעת סיפור

≈ 3 תגובות

בשעת ערב עישנתי סיגריה על הגשר והתבוננתי בגופה שלי מוטלת על גדות הסון. הייתי עייפה ומרירה, אך גם מדושנת עונג מהעובדה שהארוחה האחרונה שלי הייתה מרק בצל ובגט. צורת המים קרצה לי ברמיזה. הגורל לבש צורה של בחור שחור וגבוה עם חזה מוצק. האנגלית נשברה בפיו, אבל לגוף שפה בינלאומית. אמר לי, בואי. שאל, איך אומרים תחתונים בעברית. עניתי, 'עול'.

בנקודה הכיפית של הסטלה טיילתי נמרצת ברחובות כשדי אנטוורד באזניות. היה לי חם ועלו בי תיאוריי קיץ דביקים של מופסאן. רציתי לרקוד ונכנסתי לבר מקומי עם תאורת ניאון ועשן, שם לסבית איטלקייה הזמינה לי קוקטייל. לא שתיתי, אבל אכלתי את הקרח. ביקשתי מהברמן לשים שיר. נזכרתי שיש לי דופק והלכתי הביתה.

התעוררתי אחרי ארבע שעות של שינה טרופה, מורעבת. כאב חד הלם בצד הימני של הראש שלי. השעה קצת לפני חמש בבוקר, עדיין חשוך. על יד המיטה שלי היה מונח בקבוק מים קטן של חצי ליטר, שתיתי את כולו בלגימה אחת והלכתי להשתין. לא היה לי פיפי. הרגשתי בחילה מטפסת במעלה הגרון שלי, אך לא הייתי בטוחה אם זה הרעב או הצורך להקיא. אכלתי חתיכת גבינה קשה שהייתה במקרר וחזרתי לחדר. פתחתי חלון, הסתכלתי על הרחוב ישן תחתיי, דימיתי עצמי לרוח רפאים. פחדתי. נשמתי אוויר קר וזה היה נעים. בבניין ממול, איש אחד הסתובב בחדר השינה שלו. דקות אחדות התבוננתי בו, מנסה להבין מה הוא עושה. לבסוף הוא קלט אותי. הסטתי את הוילון ונכנסתי למיטה. הייתי ערנית לחלוטין והיה לי משעמם. אוננתי. הראש היה חלול וכאוב, שום מחשבה לא באה, הפנטזיות מיצו את עצמן ואני מיציתי את עצמי. לא גמרתי. נרדמתי.

חלמתי שהאיש מהחלון ממול יורה עלי. התעוררתי בבהלה. רעש המכוניות מהרחוב היה מצמרר וקרוב. הראש לא כאב יותר. הרעב החל לנקר. בווצאפ הודעה מהבלונדיני: "ירדתי לקנות קפה."

IMG-20180901-WA0114.jpg

מלו

המשתה

14 יום שלישי אוג 2018

Posted by Mellow in על התשוקה, שירה

≈ השארת תגובה

מֵעַל בָּתֵּי-הַיַּיִן

הָרָקִיעַ מִתְבּוֹנֵן בִּי בְּעֵינַיִם מַסְגִּילוֹת.

הֵן זְקֵנוֹת בְּהַרְבֵּה מִשְּׁנוֹתֶיךָ, לוֹגְמוֹת

בּוֹז'וֹלֶה נוּבוּ נוֹשָׁן וְגוֹמְעוֹת רֶוַח

מֶרְחַקִּים.

 

הִמְשַׁכְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ

גַּם לְאַחַר תֹּם הַבָּצִיר.

 

בְּדִידוּת הִיא אֵיבָר;

אֲנִי חָשָׁה אוֹתָהּ בְּ8,000 קְצוֹת עֲצַבִּים,

בְּמַכּוֹת חַשְׁמַל, בְּשִׁבּוּשֵי מִלִּים,

בְּנּוֹזְלִים מֻתְסָסִים, בְּרְקָב פֵּרוֹת,

בְּעֵינַי הָאוֹמְדוֹת

אֶת מִפְלָס הַגָּבִיעַ הָאַחֲרוֹן.

להירשם

  • פיד RSS לרשומות
  • פיד RSS לתגובות

ארכיון

  • נובמבר 2020
  • אוקטובר 2020
  • יולי 2020
  • יוני 2020
  • מאי 2020
  • אפריל 2020
  • מרץ 2020
  • פברואר 2020
  • ינואר 2020
  • דצמבר 2019
  • נובמבר 2019
  • אוקטובר 2019
  • אוגוסט 2019
  • יולי 2019
  • מאי 2019
  • מרץ 2019
  • פברואר 2019
  • ינואר 2019
  • דצמבר 2018
  • נובמבר 2018
  • אוקטובר 2018
  • ספטמבר 2018
  • אוגוסט 2018

קטגוריות

  • אמריקה
  • אקדמיה
  • באר שבע
  • נשיות
  • סמים
  • סקס
  • על התשוקה
  • שירה
  • שעת סיפור

כלים

  • הרשמה
  • להתחבר

WordPress.com. ערכת עיצוב: Chateau של Ignacio Ricci

ביטול

 
טוען תגובות...
תגובה
    ×
    פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
    לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie