חלמתי שאני בהיריון מתקדם עם תאומים. לא יודעת ממי. קיבלתי צורה עגולה מאוד וההליכה שלי הייתה כבדה ומגושמת. נכנסתי לבניין הישן שגרתי בו בילדותי, ועליתי במדרגות לאט, מדרגה מדרגה, אל הקומה השלישית, כשאני מרגישה שבורח לי פיפי. זה היה אתגר לא קטן, העלייה הזו הרגישה כמו נצח, ולא ברור למה לא לקחתי פשוט מעלית; בפירוש הייתה שם מעלית. כשהגעתי לבסוף לדירה, היא נראתה גדולה מכפי שהיא באמת, כמעט אינסופית. התקשרתי לאבא שלי שיקח אותי לבית חולים והלכתי אל מה שהיה פעם יחידת ההורים. נכנסתי לשירותים שהיו צמודים ליחידה. כשהייתי ילדה מאוד אהבתי להתקלח שם, היה שם מקלחון במקום אמבטיה וחשבתי שככה הגדולים מתקלחים, ואהבתי להרגיש גדולה. הרגשתי שהגוף שלי הוא טורסו אחד גדול מלא בחורים שכולם דולפים נוזלים, משהו לא אנושי, בלי רגליים וידיים, רק בטן ענקית וכואבת. התיישבתי על האסלה ולחצתי, תוך כדי שאני בוהה ברצפה ומבינה שהותרתי אחריי שובל דם ארוך. המשכתי ללחוץ. זה הרגיש כמו לחרבן מחזור. הכאבים היו אמיתיים, הגוף התחיל לרעוד והתקשיתי לנשום. התעלפתי. כשהתעוררתי, הייתי במטבח של הדירה ההיא, אמא מבשלת משהו ואני יושבת ומסתכלת עליה. שאלתי מה קרה. היא חייכה, אמרה שהתאומים מתו והציעה פרוסת עוגה.

מלו