פַּעַם בְּיוֹם אֲנִי רוֹאָה אֶת אֱלֹהִים
מִסְתּוֹבֵב בְּתַחְתִּית כּוֹס־הַתֵּה
בְּעוֹדְךָ בּוֹחֵשׁ בָּהּ סֻכָּר.
אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר: אֵין טַעַם,
אֵין טַעַם לְדָבָר. אֱלֹהִים מִתְאַלֵּם מִכָּל מָה שֶׁמֻּכָּר.

אֱלֹהִים מִתְאַקְלֵם בְּסֻכַּת לִבִּי הֶעָקָר,
דָּן אוֹתִי אֶל גֹּב־הָעֲרָיוֹת, מוֹרֵט מִכְּנָפַי אֶת כָּל הַנּוֹצוֹת,
דּוֹחֵק בְּכֹבֶד גּוּפִי לְהַרְקִיב וְחוֹשֵׂף כִּי
שְׁנוֹתַי נוֹדְדוֹת, מַזְמִינוֹת
אֶת כָּל תַּלְיָנֵי־הָעִיר לִשְׁכַּב אִתִּי בְּתוֹרוֹת

וַאֲנִי מְזַיֶּפֶת וּמְזַיֶּפֶת
אֶת טֹהַר הַמִּדּוֹת
בְּקוֹל דַּק וְגָבוֹהַּ מְבַקֶּשֶׁת תּוֹסֶפֶת,
בִּגְלַל וְלֹא לַמְרוֹת
שֶׁשָּׁאַלְתָּ מַדּוּעַ אִשָּׁה אַתְּ מִצְטַנֶּפֶת,
קְדֵשָׁה לִי אַתְּ, אִשָּׁה – – – מִי אָתְּ?
וּמַדּוּעַ מִהַרְתְּ לָלֶכֶת

אִם הֲרֵי שָׁמַרְתִּי אוֹתָךְ לְעוֹלְמֵי־עַד בְּכַסֶּפֶת,
אִם הִינֵךְ יָפָה אֲהוּבָתִי וּמִסְתַּעֶפֶת
בְּעַלְוַת־הַטִּנֹּפֶת
וְנוֹשֶׁרֶת אַט־אַט אֶל הָאָתְּ, אֶל הַכִּמְעַט,
אֶל הָאֱלֹהִים הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל שֶׁלְּעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתְּ,

שֶׁל לְבִיאַת
חֲבַלֵי־הַמְּצוּקָה, שֶׁל שִׂמְלַת־קְדֻשָּׁה מוּצָקָה
רְקוּעָת חֲטָאִים לְמַעַן יִרְאוּ כֻּלָּם וְאַתְּ
יָרֵאת מִכֻּלָּם, אַךְ לֹא מִמֶּנּוּ. מֵי־אַגָּנֵךְ
יְחַמְּמוּ בּוֹ אֶת סַף הַבֶּכִי,
יְמוֹסְסוּ אֶת הַסֻּכָּר.

מִתַּחְתִּית הַכּוֹס יָצוּף הַשָּׂכָר.