יְרֵכַיִם כְּחֻלּוֹת נָשְׂאוּ אוֹתְךָ אֵלַי בְּדֵצֶמְבֶּר שְׁלוֹשִׁים.
קִפַּלְתִּי אֶת הָרֶגַע הַהוּא כְּדַף סוֹדִי בַּהִיסְטוֹרְיָה. הָיָה לְךָ גּוּף מָהוּהַּ
שֶׁבִּקֵּשׁ לְצַיֵּר אֶת בְּעֵרַת הָאֵשׁ. לָעַסְתִּי תַּפּוּזִים וְעוֹרִי הִתְרַכֵּךְ
עָלַי כְּדוֹנַג, הִגִּיר אוֹתִי אֶל הַחוּץ. זֶה הָיָה הַחֹרֶף הַגָּרוּעַ בְּחַיַּי.

הִבְהַבְתָּ נֶחָמָה כְּמוֹ אוֹר הַמַּצְהִיב מֵחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת.
תִּעְתַּעְתָּ אַהֲבָה. מֶתֶק נָדִיר עָגַן בִּשְׁתִיקָתְךָ
כְּשֶׁפּוֹרַרְתָּ לִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְתוֹךְ צַלַּחַת, וְלֹא הֵבַנְתִּי אָז
אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁגֶּבֶר הוּא זֶה הַמַּחֲזִיר אוֹתָךְ אֶל רֶחֶם.

הֶחֱשִׁיךְ מְאֹד וְאִפַרְתָּ חֲטָאִים עַל הָרִצְפָּה. אֲנִי חִפַּשְׂתִּי
תְּשׁוּבוֹת בִּסְפָרִים כְּשֶׁהַלַּיְלָה צִנֵּן בְּךָ רַעְיוֹנוֹת רוּחַ
וְהָזִיתָ אֶת אִמְּךָ נוֹשֶׁרֶת מִן הַשָּׁמַיִם. הִתְחַנַּנְתִּי לָדַעַת
כֵּיצַד לְכַוֵּן אֶת מְחוֹגָיו שֶׁל הַשָּׁעוֹן הַפְּנִימִי לִפְנֵי

שֶׁיָּמוּת בְּתוֹכִי מַשֶּׁהוּ בְּדֵצֶמְבֶּר שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד.
אַף כְּשֶׁנּוֹתַרְתִּי לְבַד, שַׂמְתִּי לִבִּי אַל יְרֵכֶיךָ הַמַּכְחִילוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה,
כְּמוֹ לֹא לָמְדוּ דָּבָר. מִדֵּי פַּעַם אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּכָל מָה שֶׁשָּׁכַחְתִּי לוֹמַר,
רוֹחֶצֶת אוֹתְךָ בְּדִמְיוֹנִי. הַחֹרֶף הַהוּא לֹא הוֹתִיר אוֹתְךָ נָקִי.