אש ומים. נהר הפסולת של חיינו זורם באין מפריע ואנחנו שולחים בו ידיים צמאות. אין גבול לחזירות. זו הייתה הכתף המוצקה שלך נגד שלי, סוג מגע המאפשר לי להבין שהיגיון ומשמעת עצמית צריכים היו להתמזג עם קצת מזל, אבל היקום לא הסתדר לטובתי הפעם. אני חושבת שאני אוהבת את המסכה הכמעט נורמטיבית שלך, אבל הלוואי שלא היית מנופף בדיכאון שלך כמו חרב. אולי זה טוב שלא הספקת לראות ששלי גדולה יותר.

בלילה האחרון שלנו ביחד רציתי לומר לך לא ללכת.

היין גרם לך למעוד אז הנחתי יד מטפורית כדי לייצב אותך. לרוב זה מצליח. אני מזמן כבר לא נוגעת באיברים שלא רוצים בי. כשצריך, אני נושכת את היד במקום, מרגישה כדורי אש מתפוצצים לי בתוך הגוף. קוראים לזה געגוע, אבל זו מילה שמכערת לי את השירים. אמא שלי תמיד אמרה לי לבטוח ביכולת שלי לחשיבה שכלתנית. רוב הזמן דעתי משתוקקת לניקוטין או לאלכוהול ובמקום אני מוצאת את עצמי מלטפת את עורם של חוזים עתידיים שאין איש חתום עליהם. אני מהדקת שפתיים בסיגריה ומחממת את ידי בלהבה. אין גבול לחזירות. בסופו של יום אני זוכרת שתמיד עדיף להידפק לבד, במיוחד אם את בתולה קדושה שנגועה בחלומות על אהבה. בתוך בדידות אין מול מי לחוש כזו בושה, וזוהי נחמתי היחידה.

מלו